החלטה בתיק ע"ח 11729-01-12

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' לומפ), מיום 19.12.11, בה נדחתה בקשת העורר ל"גילוי חומר חקירה". הבקשה הוגשה, במקורה, כבקשה לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובהמשך, בהודעת תיקון, ביקש העורר לראותה כמוגשת גם לפי ס' 108 לחוק סדר הדין הפלילי, או ס' 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

2.         לאחר ששמעתי בהרחבה את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

3.         חומר החקירה והמידע המתייחס לאישומים נשוא הערר הועבר זה מכבר לב"כ העורר, לרבות זה המתייחס לס' 7(ה) ו-(ח) לבקשה לעיון. מוקד טענותיו של העורר מתייחס לבקשותיו למתן מידע באשר לתיקי חקירה המצויים ברשות המשיבים. העורר מבקש כי בית המשפט יורה למשיבים למסור לידיו רשימה של תיקי חקירה משטרתיים או משמעתיים שנפתחו נגד עובדי ציבור בגין הפרת אמונים בקשר להליכי מכרז, ובגין ביצוע עבודות פרטיות, לרבות תיקי חקירה שנסגרו מחוסר אשמה וחוסר ענין לציבור. המידע הנדון נתבקש בהתייחס לתקופה שבין השנים 1990- 2010 (עשרים שנה!). כן נתבקשה רשימה של תיקי בתי הדין למשמעת של עירית ירושלים, בתי הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות ובתי הדין למשמעת של משטרת ישראל שעסקו בחשדות למעשים דומים, אף זאת לתקופה של עשרים שנה. כל המידע האמור נתבקש, לפי הנטען, על מנת לאפשר לעורר לבסס טענה לאכיפה בררנית.

4.         בית משפט קמא דחה את בקשת העורר, וכאמור, איני רואה להיעתר לערר. ראשית, על פי הכלל, ובהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מן הכלל, יש להגיש בקשה לעיון בחומר חקירה בסמוך להגשת כתב האישום (וראה בש"פ 3484/04 חזן נ' מדינת ישראל). בקשת העורר הוגשה בשיהוי ניכר, בלא שניתן לכך כל הסבר שהוא. כתב האישום הוגש כבר ביום 14.2.10, והעורר הגיש ביום 21.4.10 בקשה לעיון בחומר חקירה, הדומה בעיקרה לבקשה נשוא הערר. בהחלטתו מיום 9.6.10 דחה בית המשפט (כב' השופט א' רון) את הבקשה. ביום 15.6.10, ולאחר שניתנה החלטת בית המשפט, הודיע ב"כ העורר לבית המשפט כי הוא חוזר בו מן הבקשה, ובתגובה להודעתו, ציין בית משפט קמא, כי ההחלטה כבר ניתנה (החלטה מיום 15.6.10). רק בחלוף כשנה וחצי ממועד זה, בחודש נובמבר 2011, הגיש העורר את הבקשה נשוא הערר, הדומה במהותה לזו הראשונה, אף כי הפעם צירף לה גם את המשיבים 1-3, ועיגן בקשתו גם בהוראות ס' 108 לחסד"פ וס' 43 לפסד"פ. לטענת ב"כ העורר, לא קיבל את החלטת בית המשפט מיום 9.6.10 ולא ידע כי ניתנה. ואולם, מפרוטוקול הדיון בתיק העיקרי עולה כי העורר ידע על מתן ההחלטה חודשים רבים לפני הגשת בקשתו המחודשת (וראה פרוטוקול ישיבת בית המשפט מיום 28.3.11).

5.         שנית, בקשתו של העורר, הינה כללית וגורפת באופן שלא ניתן להיעתר לה. הבקשה הוגשה, על פי הנטען, מתוך מטרה לבסס טענה לאכיפה בררנית. ואולם, ב"כ העורר מודה כי בחומר החקירה שהועבר לעיונו נכלל מידע רב, הנוגע לפריפריה של כתב האישום, אשר שימש בסיס לטענותיו לאכיפה בררנית כפי שהועלו בפני בית המשפט הדן בתיק העיקרי. עיון בתיק העיקרי מעלה כי ב"כ העורר ביקש מבית המשפט להעלות טענתו לאכיפה בררנית כטענה מקדמית, כי טענותיו המקדמיות, לרבות טענתו לאכיפה בררנית, נשמעו בהרחבה לאורך שלוש ישיבות בית המשפט, וכי טענותיו אלה נדחו בהחלטת בית המשפט (כב' השופט ח' לי-רן) שניתנה כבר ביום 2.3.11. מעבר לעובדה כי טענות העורר לאכיפה בררנית כבר הועלו במפורט בפני בית המשפט הדן בתיק העיקרי, ברי כי זיקתו של המידע שנתבקש בבקשה דנן לכתב האישום היא רחוקה ושולית, בהשוואה לחומר שהועמד כבר לעיון העורר, ותועלתו להגנת העורר מוטלת בספק.

6.         יוסף לאמור, כי העורר פנה למשיבה 1 בבקשה דומה לפי חוק חופש המידע, כבר בשנת 2010, ונדחה. חרף זאת, לא השיג על כך בדרך שנקבעה בחוק, ובחר להשיג עליה בדרכי עקיפין.

7.         באשר לבקשה לעיון בתרשומות הפרקליטות בכל המתייחס להעמדת העורר לדין, אלה אינם מהווים "חומר חקירה" (וראה גם ס' 6 להחלטת כב' השופט א' רון מיום 9.6.10).

הערר נדחה, אפוא.

מזכירות בית המשפט תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,  י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: